פסק-דין בתיק ת"ק 30838-10-11

תביעה כספית ע"ס 15,193 ש"ח בגין אי תשלום שכ"ט עו"ד עבור שירותים משפטיים שהעניק התובע לנתבע.

העובדות שאינן במחלוקת

בין התובע לנתבע ובני משפחתו התקיימו יחסי ידידות, כאשר בעבר התובע ייצג במספר הזדמנויות את הנתבע ובני משפחתו.

הנתבע פנה לתובע בתחילת חודש אפריל 2007, על מנת שייצגו בתביעה לבית הדין לעבודה כנגד מעסיקו (להלן: "התיק הראשון"), והתובע הסכים לכך. התביעה הוגשה, התובע (בהליך שבפניי) הגיע פעמיים לדיון בביהמ"ש, כאשר בדיון האחרון (ביום 7/5/09) ניתן פסק דין לטובת הנתבע (בהליך שבפניי), על סך כולל של 51,523 ש"ח. בכדי לממש את פסה"ד הנתבע נזקק להליכי הוצל"פ, במסגרתם שכר את שירותיו של עו"ד אחר, שגבה ממנו שכ"ט בסך 15,000 ש"ח.

במקביל, בחודש מאי 2008 פנה הנתבע לתובע שייצגו כנגד דרישה כלפיו בסך 6,000 ש"ח בעילת מימוש ערבות של הנתבע להתחייבות של מעסיקו (להלן: "התיק השני"). התובע הסכים, וניהל תכתובת בשם הנתבע בעניין. לא הוצאו כל דרישות בכתב מצד התובע לנתבע לתשלום שכ"ט ביחס לתיק השני.

גרסת התובע

ביחס לתיק הראשון, בעת פניית הנתבע אליו, התובע הסביר לו כי תשלום שכ"ט יהיה בגובה של 20% בתוספת מע"מ מכל סכום שייפסק וכן 750 ש"ח עבור כל דיון בביהמ"ש, בתוספת אגרות והוצאות וזאת מבלי שהנתבע ישלם מקדמה. הנתבע הסכים לתנאים שהוצגו בפניו ואף חתם על ייפוי כוח המסמיך את התובע לייצגו ולהגיש תביעה. עם זאת, לא נחתם הסכם שכ"ט בכתב וזאת על אף שכחודש לאחר מכן ניתן לנתבע ההסכם בכתב לחתימה, ובהמשך לא תוזכר הנתבע בעניין.

ביום 11/5/09 התובע הוציא לנתבע מכתב לדרישת שכ"ט בהתאם לסיכום לעיל. כעבור מספר ימים, פנה אליו הנתבע טלפונית, ביקש שימתין מעט עם התשלום נוכח קושי כלכלי, ואף ביקש ממנו לפעול בהוצל"פ לגביית פסה"ד. בתגובה התובע מסר כי הוא אינו עוסק בהוצל"פ והפנה אותו לעורך דין העוסק בכך.

התובע הוציא לנתבע מכתבי דרישת שכ"ט נוספים, וזאת בתאריכים 25/12/09, 24/7/11, כאשר בתאריך 3/8/11 שלח מכתב לפני נקיטת הליכים משפטיים, לאחר תגובת הנתבע למכתב הקודם, שניתנה ביום 29/7/11.

ביחס לתיק השני, דרש בע"פ מהנתבע שכ"ט בסך של 1,500 ש"ח, אך לא נענה.

גרסת הנתבע

בעת שהתובע קיבל את התיק הראשון לטיפולו, סוכם כי הטיפול יהיה עד לקבלת סכום הכסף לו זכאי הנתבע, מבלי שהיה כל סיכום על גובה שכר הטרחה.

לאחר מתן פסה"ד, ובעת שהיו במוניתו של הנתבע, דרש התובע שהנתבע ישלם לו. בתגובה, הנתבע שילם לו סך של 1,000 ש"ח. בתגובה התובע שאל מה עם השאר. הנתבע השיב שכשיקבל את סכום פסה"ד, ישלם עוד. את הסך של 1,000 ש"ח שילם לתובע עבור השירות שנתן לו עד אותה עת.

הנתבע לא קיבל כל דרישות תשלום מהתובע עד ליום 24/7/11. הוא הדגיש כי מכתבי הדרישה האחרים לא נשלחו בדואר רשום (עובדה עליה התובע לא חלק), ואף טען כי לא נשלחו כלל, כשהוא מסתמך על כך שעל מה שהגיע אליו הגיב מייד.

ביחס לתיק השני, הנתבע שילם לתובע 500 ש"ח, לאחר שהתובע דרש זאת ממנו, ובכך התמצו דרישות התובע ממנו בתיק זה.

דיון והכרעה

ההסכמה בשאלת שכר הטרחה

הסוגיה הראשונה הדורשת הכרעה הינה מה קבע ההסכם בין הצדדים לעניין תשלום שכר טרחה בכל אחד משני המקרים.

כנקודת מוצא ייאמר שאין חולק שבין הצדדים לא נחתם חוזה בכתב.  על פי סעיף 23 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973 ( להלן: " חוק החוזים"), אין הכרח כי חוזה ייערך בכתב ויכול הוא אף להיעשות בע"פ, אלא אם נקבע אחרת בחוק. על אף טענת הנתבע, ביחס להסכם שכ"ט עו"ד, אין כל חוק ספציפי המעלה דרישת כתב. משכך, המשמעות של העדר כתב לעניין החיוב החוזי לשכ"ט הינה בפן הראייתי ולא המהותי.